לובי / Lobby  / لوبي

 

תערוכת הגמר של התכנית ללימודי המשך מתארחת השנה בחלל התצוגה של הירקון 19, ומתחלקת לשני חלקים: האחד מוקדש למה שניתן להגדיר כפעולה אמנותית קולקטיבית, והשני לתצוגת אמנות כמקבץ של תערוכות יחיד של הבוגרים.

 

בשנתיים האחרונות ערכו 11 הסטודנטים המשתתפים בתערוכה פעולות שונות שנשאו אופי קולקטיבי כמחזור, לצד פיתוח שפתם האישית. כך למשל, בהנחייתם של האוצרים יעל מסר וגלעד רייך בסמינר השתתפותי שנערך בתכנית, בנתה הקבוצה מועדון עובדים - סלון שנע בין פעולה אמנותית לפונקציונלית; גם אירוע סוף השנה הראשונה של הלימודים (2015) היה מעין פעולה במרחב הפתוח הסמוך לפארק הירקון. תערוכה זו שנשאה את השם ״בשדה״, נאצרה על ידי מאיה קשביץ, ובחנה את המתח שבין השדה כמושג חקלאי ומרחבי לבין זה האמנותי. המפגש והתנועה בין שני חלקים אלה משקפים את האמביוולנטית שחשים בוגרי התכנית כלפי שדה האמנות בו הם פועלים, כמו גם באשר לאמונה בכוח יצירתם כאינדיבידואלים.

 

לא במקרה חלל התצוגה של הירקון 19 (המושכר למדרשה) נושא אופי מובהק של לובי, שכן הוא נבנה על ידי היזמים שהקימו את מלון ״רויאל ביץ׳״ ונמצא בבעלותם. במהלך העבודה על התערוכה, מושג ה״לובי״ הפך למושא של הפעולה האמנותית, ככזה המכיל בתוכו כפילות - הן כחלל האירוח של מלונות, שעבודות אמנות מקשטות תדיר את קירותיו; והן כלובי פוליטי - קבוצת לחץ המקדמת אינטרסים ומבקשת להשפיע על מקבלי ההחלטות. הפעולה הכפולה מציפה את העובדה הידועה זה מכבר כי אמנות משמשת כסממן של הון, כאשר טיפוח הפנטזיה להצלחה מטאורית בקרב אמנים צעירים הוא חלק בלתי נפרד ממנה; ולצידה את הכמיהה לשבור את המכניזם הכלכלי הבולע כל שמניע את שדה האמנות, המתגלמת במקרה הנוכחי באמצעות פעולה המטשטשת, בין השאר, את הבעלות על יצירת האמנות.

 

לאור זאת, קומת הכניסה של הגלריה הפכה  ללובי שנוצר כעבודת אמנות משותפת בידי הקבוצה, אך כזו שכוללת בתוכה גם הצגה של יצירות אמנות אינדיבידואליות. כל אחד מהסטודנטים לקח אחריות על פונקציה יסודית המרכיבה את הלובי (אנשי שירות, דלפק, מפתחות, מקומות ישיבה, כניסה/יציאה, ריח וכו׳), או על פונקציה שאינה הכרחית למושג "לובי" אך נמצאה חיונית בידי הסטודנטים (תא עישון, בר, שנדליר, אמנות וכו׳). ליכודם של סך המרכיבים יחד הוא שיוצר את הלובי האקלקטי שהתהווה.

 

הקומה השנייה מוקדשת לתערוכות היחיד. מרבית האמנים בוגרי התכנית מציגים בה את פרויקט הגמר העצמאי שלהם, המשקף את המקום הנוכחי בו הם נמצאים בתהליך חקירת שפתם האמנותית. אלא שבשל האופי האינדיבידואלי של קומת התצוגה, מתקיימים בה יחסי כוח סמויים הנוגעים למאבק על השטח. יחסי כוחות אלה נחשפים ביתר שאת באמצעות פעולות בינוי, ומגיעים לשיאם בפעולה פיסולית-בינוית, שיצרו שני סטודנטים מהמחזור שבחרו לפעול כצמד. פעולתם היא מהלך ביקורתי שמבקש לשקף את השלכות הקמת קו המלונות והגלריה בתוכם על תושבי העיר. אך השלכותיה הן ניכוסם של שטחים נרחבים מחלל התצוגה, ויצירת הפרעה בתנועה ובראייה. עבודה זו אינה מגלמת רק את הפעולה האמנותית-אקטיביסטית והביקורתית, אלא מתגלה כמהלך שאינו פחות דורסני מהשאיפה הישירה של סטודנטים אחרים לנכס לעצמם שטח תצוגה פרטי בחלל הציבורי.

 

 

הילה כהן-שניידרמן, יולי 2016