עבודתה של לירון שוע היא אוסף של אובייקטים (פיסול, צילום, וידאו וסאונד) שיוצר חוסר אוריינטציה אצל הצופה. שוע מציגה סדרה של ראיות, ממצאי שווא שמאורגנים לכדי סיפור רצוף בכפילויות של מציאות ועמוס בחזרות לא מימטיות.

אחד האובייקטים – זוג עמודים חלול (Poto and Cabengo). ים שמתוכם נשמעים קולות לא ברורים, עושה שימוש בהקלטות של התאומות גרייס ווירג'יניה קנדי התאומות, שבטעות נתפסו על ידי הוריהן כבעלות פיגור שכלי, פיתחו שפה חדשה, לאחר שסבלו בילדותן מהזנחה וקיבלו טיפול שהתמקד בצרכיהן הפיזיים בלבד, בלי לפתח את קישוריהן המנטליים.